הפערים בין החברה הישראלית לבין יהדות צפון אמריקה גדלים והולכים. אם בעבר נתפסה מדינת ישראל כמקור לגאווה אצל יהודי צפון אמריקה, כיום היא מהווה מקור למחלוקות, שמפלגות קהילות יהודיות וארגונים יהודים כאחד. במקביל, ישראלים רבים אינם מודעים לכך, שההזדהות המסורתית של יהודי צפון אמריקה עם מדינת ישראל הולכת ונשחקת, ועמה תמיכתם המוסרית, הפוליטית והכלכלית. יתרה מזו, רבים מן הישראלים אינם מגלים כל עניין בהווייתם וברווחתם של יהודי צפון אמריקה, וגם לא בסוגיות המעסיקות אותם.
המטרות שלמענן מוכנים צעירים יהודים מהעולם להיאבק משתנות גם הן. הזיקה לקולקטיב היהודי שאפיינה את דור ה"בייבי בום" התחלפה במטרות אישיות ממוקדות, או במטרות קוסמופוליטיות, בקרב דורות ה- X וה-Y. בשנים הקרובות עתידים לצמוח בשני עברי האוקיינוס מנהיגים קהילתיים וחברתיים שלא נחשפו כמעט, אם בכלל, לכוחו של הקולקטיב היהודי העולמי.
לאור כל זאת, יש להעלות את מודעותם של מנהיגי הקהילות החדשים לאתגרים ולהזדמנויות המשותפים ליהודי צפון אמריקה וישראל, לכוח הפוטנציאלי של יהודים הפועלים יחד כקולקטיב, ולתפקידם ואחריותם בהבטחת עתידו של העם היהודי.